ממה אנחנו מפחדים ?

כל המחקרים מראים שתוחלת החיים עלתה ב-100 השנים האחרונות ב 25% לפחות - משמעות הדבר היא שאנחנו חיים בממוצע 25% יותר שנים - זה כולל בתוכו עלייה ברמת החיים ולא בהכרח באיכות החיים, אבל זהו וויכוח אינסופי שאני לא רוצה להלאות אתכם בו במאמר זה.

ההבדל העיקרי ביננו לבין האדם שחי לפני 100 שנה,ׁ(ורציונל זה תופס גם כשמיישמים אותו לשנים קדומות יותר) הוא בעיקר במידע הרב שנצבר בידי האנשים, בעיקר אלה בעלי השכלה ורמת משכל ממוצע ומעלה - מידע אמרתי ולא ידע, ויש הבדל תהומי בין השניים, וכאן מצויה ליבת המאמר :

א. אותו אדם ממוצע (ההגדרה הזו תואמת את החלק הארי של האנושות), או נקרא לו "האדם הסביר", מלקט את האינפורמציה הרבה הקיימת (במדיה הכתובה והאלקטרונית) על כל דבר ובכלל זה על מחלות, ומתחיל לבדוק עצמו לאור כלי האבחון החדשים שהוא קיבל - לפי כלל האצבע (הכוונה היא שלא ערכתי מחקר מסודר בנושא) אומר שרוב המתעניינים  ימצאו סימפטומים לרוב המחלות הקיימות בתבל, דווקא אצלם - כלומר ניתוח "מעמיק" ו "השוואתי" בין המידע לסימפטומים, כביכול, שלנו, נותן תמונה עגומה למדי - אנחנו חולים ברוב המחלות שבספר !?!?

ב. וכאן, אליבא דה דעתי, מתחילות הצרות - המחשבה שאנחנו חולים מחלחלת פנימה לתוך האורגניזם שלנו, ובמהרה נתחיל לחוש בהתגברות סימני המחלה "הנבחרת", דבר שייחזק בנו את הידיעה הנוראה ש"צדקנו", ומיחושי ה "פאטה מורגנה" יהפכו להיות מיחושים אמיתיים ; בד בבד, נחזור לספר הסומפטומים ונמצא נוספים כאלה ששוב יחזקו את אמונתנו שאנחנו חולים במחלה הנ"ל, שנבחרה אגב, באופן אקראי.

ג. ואם הצרות האלה לא מספיקות, אז אנחנו מחליטים ברוב אחריות, לפנות למוסדות הרפואה ששירותיהן ניתנות לנו בחינם, במסגרת חוק בריאות חובה (ושאנחנו משלמים עליהן הון עתק) - וכאן מתחילה "ויא דולורוזה" של לך ושוב, בדיקות שונות ומשונות, פיענוחי בדיקות, רופאי משפחה ורופאים מומחים, שכל אחד ייתן את האינטרפרטציה שלו ובכך יחזק את "בטחוננו" בקיום המחלה הנוראה שמקננת בנו - ואני רוצה להיות ברור - הבעיה היא לא אצל הרופאים אלא אצלנו, כי מי אם לא אנחנו הם אלה האחראים לגופנו ולבריאותינו.

ד. וזה כמובן לא נגמר בזה - תור התרופות הגיע !! רופא המשפחה ו/או הרופא המומחה רושמים לנו תרופות מרשם המתאימות למחלתנו - ומכאן מתחיל המשא, החד כיווני לפעמים, של "חילופי גברי בהנהלה"

ה. למה הדברים מרמזים ? התרופות הרבות, שבאות לענות על הסימפטומים והבדיקות הרבות שעשינו, נוטלות אט אט פיקוד על מערכות ההגנה הטבעיות של גופנו ודוחקות את רגליהן - "אני הבוס עכשיו" היינו שומעים אם היינו מבינים את שפתם.

ו. מערכות ההגנה הטבעיות שלנו, ש"יושבות בצד" תקופה ארוכה, מאבדות מחיוניותן ו"מחלידות" - "יש מי  שמטפל בעניינים, תעזבו אותנו במנוחה".

ז. מבלי משים הפכנו עבדים נרצעים של התרופות הכימיות המלאכותיות שהרפואה, תוך כוונות טובות, המטירה עלינו - לא בנקל נוכל להשתחרר מהם מבלי לגרום טראומה רצינית לגופנו.

למה הדבר דומה ? אני נזכר כאן באנקדוטה ששמעתי פעם :

בעברות רוסיה הקפואות, באמצע ה NOWHERE , חיו בבית פיצי זוג איכרים רוסים - נגיד יורי וסווטלנה - הבית שלהם כל כך פיצפון שאם אדם אחד נכנס שניים צריכים לצאת.

לקראת הלילה, מתכונן הזוג לעלות על יצועו - כאן המקום לציין שהמיטה תופסת כמעט את כל חלל הבית והוא בקושי מכיל את הזוג הנ"ל.

כשכמעט אוטוטו נכנסים למיטה, נשמעט דפיקה בדלת - "מי זה יכול להיות בשעה ובכפור הזה ?" תמה יורי, אבל פותח את הדלת - יחד עם סופת השלג שבחוץ נכנס לבית ווסילי, איכר שגר מרחק הרבה פרסות משם - הוא כמעט קפוא ובקושי עומד על הרגליים - הוא מספר שבדרך הביתה סוסו שבק ובכוחותיו האחרונים הגיע לבקתתם - "אני מתחנן שתארחו אותי הלילה אצלכם ומחר כבר נמצא פתרון".

יורי לא חשב יותר מ 3 פעמים, והזמין את ווסילי להכנס ולישון במיטתו - ליתר בטחון הוא נשכב באמצע שמשני צדדיו ווסילי וזוגתו, סווטלנה, כיבה את העששית וכולם הלכו לשון.

כשהשינה כמעט השתלטה עליו, יורי, השוכב ליד החלון שומע דפיקה קלה עליו (על החלון, כמובן) וקול לוחש לו "יורי, ווסילי מתעסק עם אשתך !" יורי פותח את עיניו ורואה את שניחבריו למיטה נמים שנת ישרים - "בטח חלמתי" אומר יורי לעצמו לפנ י שנרדם שוב.

רק התחיל לשקוע בשינה כשהוא שוב שומע את אותו הקול, לוחש לו את אותם דברי הבלע - גם כעת לא נראית שום התרחשות פלילית סביבו, ושוב הוא מתחיל להרדם.

כשזה קורה בפעם השלישית, יורי לא מתעצל, מתעטף במיטב פרוותיו ויוצא לסערה ולכפור לחפש את הלחשן, סובב שמאלה, סובב ימינה, אבל אין לו זכר בכל סביבות הבית.

ואז, בדרכו חזרה לדלת הכניסה, עובר יורי ליד החלון, מציץ פנימה ואומר - "וואלה, מכאן זה באמת נראה כך....."

והמבין יבין.

ואחרון אחרון חביב - הרפואה המשלימה - תפקידה העיקרה במקרה דנן הוא לגרום לאדם יותר יישוב דעת, יותר חשיבה פנימה, על עצמו כפרט ועל כל הדבר המופלא הזה שנקרא גוף האדם, לעצור רגע לפני הפנייה לגורמי חוץ ולחשוב איך הוא יכול לעזור לעצמו, עם הכוחות שקיבל מהקב"ה - הרפואה ההמשלימה לזרועותיה, מספקת את כלי הבסיס לעשייה זו - באמצעותה אנחנו עוזרים לגופנו לעזור לעצמו מבלי להיות זקוקים לעזרה חיצונית - ורק כאשר נגיע למסקנה שקצרה ידנו מלהושיע לעצמנו, נפנה אל ה"תותחים הכבדים" - אני בטוח שזה ימנע הרבה מהמקרים בהם אנחנו שומעים את המשפט הבא "לפני כחודשיים הוא היה בריא כמו שור ועבר בדיקות כלליות, לא חש בשום כאבים, ובבדיקות מצאו שהוא חולה ב"מחלה" - היום, חודשיים אחרי, הוא אינו עמנו עוד..."

 


עוצב ע"י כתום,  נבנה ע"י Netmission